הפעם החלטתי לכתוב על נושא שמעולם לא שמעתי אפילו מילה אחת לגביו - הבדידות שבניהול.
כמו בשירו של רנדי ניומן, Loneley at the top, ככל שאתה עולה גבוה יותר, כך אתה בודד יותר.
כשעיניהם של אנשים נשואות למעלה למוצא פיך ולפעמים תוכל לדבר שטויות מבלי שמישהו יעצור אותך ויגיד שאתה טועה רק כי אתה מנהל, כובד האחריות של המילה האחרונה נמצא אצלך.
משקל זה של להיות זה שמחליט (ברכה או קללה, תלוי במורכבות הסוגיה ובעיני המתבונן) משאיר אותך לבד עם ההשלכות.
אמנם אתה חלק ממערכת, סביר להניח שלקבלת ההחלטה היו שותפים ויועצים, אך עדיין, מי שמקבל החלטה (ובוגר מספיק) מבין ומודע שהוא נושא באחריות.
כשהשטח בוער, השמועות רצות או יש חוסר שביעות רצון, יכול להיות שתשאר מחוץ למעגל העדכונים של העובדים. לפעמים המידע יכול להיות קריטי עבורך או להחלטות שתקבל, אך יהיו אנשים שיחששו אם חס וחלילה תדע.
כשתגלה, זה עשוי להיות מאוחר מדי - עובד שבחר לעשות מעשה לא ראוי שכבר גרם לנזק, עובד שהתנדנד וכרגע הוא עוזב וכו'.
לפעמים המידע הוא עליך - ביקורת אישית או מקצועית.
אתה על במה - כל מה שתגיד יכול לפתוח ניתוחי עומק, פרשנויות, חוסר עמידה בציפיות והעלבויות.
אמנם ימי המשרד רחוקים, אך עדיין זכורים לי תמונות של מנהלים בכירים אוכלים לבד ומהר מחמגשיות בשעת צהריים. מחסור בזמן לדבר בסיסי כמו הפסקת אוכל ושיחות חברתיות על נושאים שאינם קשורים לעבודה הם דברים חיוניים לתחושת שייכות ולהרגשה טובה.
בהיבט המקצועי, רוב הבעיות מגיעות למנהל. בזמן שהוא מטפל בנושא אחד, יגיע נושא אחר, עובד שרוצה לשאול "רק" שאלה קטנה, עובדים שצריכים עזרה, מנהלים בכירים שדורשים תשובות.
במידה ולא תתבצע האצלת סמכויות ותנסה לטפל בהכל בעצמך, התחושה שאתה "לבד במלחמה" תגיע ותפגע בהרגשה שלך.
אם אתם מנהלים, אני מעריך שאתם יכולים להזדהות עם התחושה.
אם אתם לא מנהלים, סביר להניח שאתם קצת מופתעים. החוויה כעובד שונה מאד מחווית המנהל.
מה כן אפשר לעשות:
יצירת שקיפות - תהיו שקופים, כמה שיותר. תהיו אמיתיים. תביאו את האופי שלכם לעבודה. פער בין מי שאתם באמת לבין התדמית שלכם רק תגרום רע. אם תהיו שקופים אנשים ירגישו אתכם ויסמכו עליכם. פתיחות גורמת לקשרים להרקם - כלפי מעלה וכלפי מטה.
נענעו את העצים - באנגלית זה נשמע טוב יותר - To Shake The Trees. משהו בסוף יפול. סביר להניח שבכל רגע נתון משהו קורה. דברו עם אנשים, אם אתם במשרד תסתובבו פיזית סתם בלי סיבה, תפתחו יכולות זבוב על הקיר, אל תתביישו לשאול שאלות - שאלות עקיפות, שאלות ישירות. נסו להתבונן - מה קורה כרגע, מה אנשים מרגישים, מהם הנושאים שמעסיקים אותם.
תלמדו לשתוק - אל תהיו דומיננטיים בכל ישיבה שאתם נמצאים בה, במיוחד כזו רק עם עובדים תחתיכם. תנו לאנשים לדבר, תנו לאנשים ביטוי. זהו את הלך הדברים ואת האינפורמציה שעוברת בטבעיות, תהיו רק אלה שעוזרים לה לצאת החוצה ולזרום בכיוונים שמעניינים אתכם.
אל תזניחו את עצמכם - גם למנהלים מגיעה הפסקה. גם למנהלים מגיע איזון עבודה\בית. קחו לעצמכם הפסקות, דברים פחות דחופים יכולים לחכות למחר או מחרתיים. השתדלו להשאיר לעצמכם זמן לנוח, זמן לחשוב, זמן לאכול.
השקיעו באנשים ותיצרו צוות מנצח - השקעה באנשים זה נושא גדול ומורכב שאולי אעסוק בו בפוסט עתידי. צוות שעושה עבודה טובה, שמרגיש טוב עם עצמו, שנהנה להגיע לעבודה, מקרין אנרגיות חיוביות בחזרה על המנהל שלו - אנרגיה שהיא גורם מאזן לבדידות.
מקווה שתרמתי במשהו,
עידן